חברת שמירה מסרה למאבטחת מכתב פיטורים בו נרשם שבאפשרותה לתאם מועד לשימוע, אם תרצה. ביה"ד לעבודה הבהיר לחברה שלא מדובר בפריווילגיה

בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מאבטחת לשעבר בחברת "מודיעין אזרחי" נגד החברה. לטענתה היא פוטרה ככה פתאום, בלי שימוע ובלי הודעה מוקדמת. השופטת יעל אנגלברג-שהם דחתה את טענת החברה לפיה מכתב הפיטורים הוצא בטעות, וכי מלכתחילה לא הייתה כוונה לפטר את העובדת. מאחר שכלל הראיות לימדו על ההיפך, היא קבעה שפיטורי העובדת היו בלתי-חוקיים באופן המזכה אותה בפיצוי כספי משמעותי.

ביולי 2018 החלה התובעת לעבוד כמאבטחת בקריה למחקר גרעיני שבדימונה. לאחר כשנתיים של עבודה, כך לטענתה, היא זומנה לשיחה אצל נציג חברת השמירה באתר, אשר במהלכה אמר לה שהוא נאלץ לפטר אותה משום שאין ברשותה רישיון נהיגה. העובדת ההמומה עוד לא הספיקה לעכל את הבשורה כשלמחרת כבר קיבלה מכתב פיטורים רשמי, בו נרשם שאם היא מעוניינת בשימוע עליה לתאם זאת מול המשרד.

בתביעה שהגישה לבית-הדין באמצעות עו"ד ענת כפיר טענה העובדת כי מעסיקתה לשעבר הפרה ברגל גסה את חובת השימוע, בכך שהקדימה את ה"נעשה" – הפיטורים – ל"נשמע". לטענת העובדת, הצעתה המאוחרת של החברה לנייד אותה לתפקיד באזור ראשון-לציון לא מרפאת את אי החוקיות שבפיטוריה, מה גם שהיא תושבת הדרום ומדובר בהצעה לא רלוונטית מבחינתה.

"מודיעין אזרחי", שיוצגה בהליך על-ידי עו"ד מאיה היזמי, טענה מנגד כי בהתאם לחוזה העבודה היא הייתה רשאית לנייד את העובדת לפרויקט אחר כראות עיניה, כאשר סירובה להשתבץ מחדש עולה כדי התפטרות. בתוך כך הנתבעת ציינה שמעולם לא היה בכוונתה לפטר את התובעת ומכתב הפיטורים מטעמה הוצא בטעות.

עדים חשובים לא זומנו

אבל השופטת אנגלברג-שהם דחתה את הטענה בהעדר תמיכה ראייתית. הן מזכירת החברה שנטען כי שלחה את מכתב הפיטורים בטעות, והן נציג החברה בקריה למחקר גרעיני ששוחח עם התובעת – לא הובאו לעדות, והשופטת קבעה שיש לזקוף זאת לחובת החברה.

הלכה למעשה קבעה השופטת כי החברה הציגה כלפי העובדת מצג מפורש לפיו היא מפוטרת לאלתר, בלי שימוע. "עובד המקבל מכתב פיטורים הנושא לוגו של הנתבעת, חתימה וחותמת, אינו אמור להבין שהמכתב הוצא בחוסר סמכות. די בכך כדי לקבוע שכלפי התובעת נעשה מעשה פיטורים", כתבה.

בתוך כך ציינה השופטת כי טענת העובדת לפיה הוצע לה בשלב מסוים לעבוד באזור ראשון-לציון, לא נסתרה. יוצא, שגם בהנחה שכוונת החברה הייתה לנייד את העובדת ולא לפטרה, מדובר בנסיבות העניין בהצעה בלתי סבירה לה הייתה העובדת רשאית להתנגד לנוכח היותה תושבת הדרום.

מכל מקום, כאמור, השופטת קבעה שמסכת הראיות מצביעה על פיטורים מפורשים לאלתר, ושבהעדר עדים רלוונטיים ממילא לא ניתן לקבל את גרסת החברה כי מדובר בטעות אנוש, טענה שהועלתה לראשונה בין כותלי בית המשפט.

לפיכך השופטת קבעה שהחברה תפצה את העובדת בכ-40,000 שקל עבור פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת, בצירוף ריבית והצמדה מאז פיטורי העובדת באוקטובר 2020. בנוסף נקבע שעל החברה לשלם לעובדת הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.

פורסם באתר פסקדין