סע"ש 52280-10-18 בתיה עמר נ' אסם השקעות בע"מ

רקע עובדתי:

• התובעת עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת, חברת אסם העוסקת בייצור ושיווק מזון.
• בעקבות העברת חלק מפעילות מדור הנהלת חשבונות לחו"ל, נחתם בין הנתבעת לוועד העובדים "הסכם קיבוצי בעניין פרישה מרצון והתייעלות בתנאים מועדפים" (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם גובש מתווה ב-3 מסלולי פרישה.
  שני מסלולי פנסיית גישור להם זכאים עובדים מגיל 58 ומעלה ואשר צברו 15 שנות ותק לפחות, המבוטחים בקרן פנסיה ותיקה/קרם פנסיה חדשה/ביטוח מנהלים, ומסלול "פיצויים מוגדלים" להם זכאים עובדים אשר אינם עומדים בתנאי הזכאות לפנסיות הגישור.
  במועד הרלוונטי, התובעת הייתה מבוטחת בקרן פנסיה ותיקה, היא הייתה בת 60 וצברה מעל 15 שנות ותק אצל הנתבעת.
• התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לפרוש במסלול הפיצויים המוגדלים ולא במסלול פנסיית הגישור, אולם סורבה.
• התביעה דנן מתרכזת בטענת התובעת כי ההצעה לפרישה מרצון במסלול פנסיית גישור בפנסיה ותיקה מהווה אפליה מחמת גיל.
  מכוח טענתה לאפליה, עתרה התובעת לפיצויים ממוניים בשיעור "הפיצויים המוגדלים" שלטענתה הייתה זוכה בהם אילו החילו עליה מסלול זה ולפיצויים בלתי ממוניים בשל אפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988(להלן: "חוק השוויון").

טענות הצדדים

טענות התובעת

• התובעת טענה כי היא היחידה מבין עובדי אגף הכספים שלא הוחל עליה מסלול הפרישה "פיצויים מוגדלים", אך ורק בשל גילה, ויש בכך אפליה פסולה מחמת גיל.
• עוד נטען כי התובעת הוכנסה "לרשימה השחורה" של העובדים אותם יש להוציא מהחברה מטעמים בלתי עניינים בעוד הכניסו למחלקה שלה עובדים חדשים ממחלקות אחרות.

טענות הנתבעת

• לטענת הנתבעת דינה של התביעה דחייה מאחר שמדובר בתביעה תיאורטית שכן התובעת כלל לא פרשה מעבודתה. בנוסף ולחלופין נטען כי אין במסלולי הפרישה שנקבעו בהסכם הקיבוצי אפליה כלשהי ולא כל שכן אפליה מטעמי גיל.
• עוד נטען כי התערבות הערכאות השיפוטיות בתוכנם של הסכמים קיבוציים נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד.
• בנוסף, טענה הנתבעת כי חישובי התובעת בנוגע לסכומים לה הייתה זכאית לו פרשה במסלול פנסיית הגישור בפנסיה ותיקה שגויים.

דיון והכרעה

• ביה"ד דחה את תביעת התובעת לפיצויים בגין טענה להפליה מחמת גיל, במסלול הפרישה שהוצע לה במסגרת תכנית לפרישה מרצון.
• נפסק כי יש להחיל את סעיף 9(א)(1) לחוק השוויון גם על אפליה נטענת בעניין הטבות ותנאי פרישה. בסעיף 9(א)(1) לחוק השוויון אמנם לא מופיע הביטוי "הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
  עם זאת, נראה כי החסר נובע מכך שסעיף 2(א)(6) – הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה, הוסף לסעיף 2 לחוק במועד מאוחר יותר. קרי, לצורך העברת נטל ההוכחה לנתבעת, די בכך שהתובעת תוכיח כי נתקיימו בה התנאים שזיכו עובדים אחרים בהטבות ותשלומים בקשר לפרישה. התובעת לא הוכיחה כי עובדים אחרים בעלי פנסיה ותיקה, בגילה, ובוותק שלה בנתבעת זכו לפרוש במסלול פיצויים מוגדלים. מכאן, שהתובעת לא הראתה ולו בראשית ראיה, כי הופלתה ביחס לעובדים אחרים כדוגמתה, ולכן היא לא עמדה בנטל הראשוני להוכיח טענת הפליה.
• נקבע כי לא הוכח כי ההסכם הקיבוצי בו נקבעו מסלולי הפרישה נגוע באפליה מחמת גיל, וצוין כי התערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי נעשית במקרים חריגים בלבד.
  התובעת שויכה למסלול פנסיית הגישור לא רק בגלל גילה אלא גם בהתייחס לוותק שלה ולעובדה כי בוטחה בקרן פנסיה ותיקה.
  חזקה על הצדדים להסכם הקיבוצי שלא ראו פסול בהסכם הקיבוצי בכל הנוגע לקריטריון הגיל, כפי שנקבע בו, בהסכמה. יש עוד להניח כי במסגרת המו"מ הקיבוצי הצדדים מצאו את נקודת האיזון שאפשרה את קיומו והתערבות ביה"ד עלולה להפר את האיזון, לפגוע בהסכם, בקבוצת העובדים הנהנת ממנו ואף במעמד ארגון העובדים, ולכן ביה"ד ימנע ככלל מהתערבות בו. כמו כן, נקבע בפסיקה כי קריטריון של גיל וותק בעבודה אינם מהווים אפליה.
  קריטריון "הגיל" במסלולי הפרישה שהוצעו לעובדי הנתבעת אינו אלא מדד כלכלי למספר השנים עד לפנסיה.