בית המשפט קבע כי העירייה לא דאגה למערך פיקוח מסודר על המדרכות בעיר וכי אדם שצועד ברחוב לא אמור להשפיל מבט לקרקע ולחפש אחר מפגעים.

בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את עיריית רמת גן לשלם כ-60 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט לגבר (35) שנפל ונפגע ברגלו לאחר שנתקל בלבנה שקועה במדרכה. השופט שי משה מזרחי קבע כי מדובר במפגע לא סביר שהעירייה לא טיפלה בו בזמן, וכי הולכי רגל לא אמורים להשפיל את מבטם לקרקע מחשש לסכנות.  

התאונה התרחשה במרץ 2016, כשהתובע סחב עגלה לצורכי העסק שהיה בבעלותו באותה תקופה. כתוצאה מהנפילה אובחן אצלו שבר ספירלי בכף הרגל וביטוח לאומי, שהכיר באירוע כתאונת עבודה, קבע לו תקופת אי- כושר בת 3 שבועות.  

בתביעה שהגיש נגד העירייה וחברת הביטוח שלה "איילון" טען התובע כי העירייה התרשלה בתחזוקת הרחוב וכי כתוצאה מהתאונה הפך למוגבל. עם זאת, הוא לא צירף חוות דעת רפואית והסתמך על קביעת הביטוח הלאומי שלפיה נותר עם נכות קבועה של 10%.

העירייה ביקשה להטיל את האשמה על התובע כיוון שלא נזהר בדרכו, והגישה חוות רפואית מטעמה שלפיה התאונה לא גרמה לו נזק משמעותי והוא לא נותר עם נכות רפואית או עם מגבלה תפקודית כלשהי.

למרות הראיות הדלות

השופט שי משה מזרחי כתב בפסק הדין כי "לא כל אירוע נפילה של אדם ברחובה של עיר מעיד על רשלנות של הרשות המקומית בתחזוקת המרחב הציבורי וכרוך בהטלת חבות". עם זאת, וחרף העובדה שהתובע הסתמך רק על עדותו ולא הביא תמיכה מספקת לטענותיו, דווקא הראיות מטעם העירייה שכנעו את השופט כי הפעם יש מקום להטיל עליה אחריות בנזיקין לתאונה.

השופט הפנה לעדותו של מפקח התשתיות בעירייה שציין כי הלבנה הייתה שקועה באופן שיצר הפרשי גבהים של 2 סנטימטרים בינה לבין הלבנים האחרות, וכן לטענת העירייה כי השיבוש תוקן לאחר התאונה.

השופט קבע כי לבנה שקועה שיוצרת הפרשי דרכים היא מפגע בלתי סביר וכי לא הוכח בפניו שהעירייה מקיימת מערך פיקוח מספק כמתחייב בפקודת העיריות.

בנוסף, השופט לא מצא להטיל על התובע אשם תורם שכן הסכים עם טענת התובע כי אדם שצועד ברחוב לא צריך להשפיל את מבטו לעבר הקרקע מתוך ציפייה או חשש להיתקל במפגע.

באשר לשיעור הנכות, השופט ציין כי הנכות שנקבעה לתובע בביטוח הלאומי לא מספקת לצורך התביעה והיה עליו להציג חוות דעת רפואית. עם זאת, מאחר שבמסגרת ההליך הצדדים הסכימו על נכות של 5% – זהו שיעור הנכות הרפואית והתפקודית שלפיו ייפסקו הפיצויים.  

באשר להפסדי השכר השופט לא קיבל את טענת התובע כי הפך מוגבל וכי נגרמו לו הפסדי שכר בתקופה שבסמוך לתאונה אך עם זאת פסק לו 50,000 שקל כפיצוי גלובאלי על פגיעה מסוימת בכושר ההשתכרות.  בנוסף לכך נפסקו לו פיצויים על הוצאות רפואיות ונסיעות, עזרה שייתכן שיזדקק לה בעתיד וכן פיצוי לא ממוני על כאב וסבל.

בסך הכל, ולאחר ניכוי התגמולים שקיבל מהביטוח הלאומי, חויבו העירייה וחברת הביטוח לשלם לתובע פיצויים של 47,300 שקל ועוד 11,912 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

• ב"כ התובע: עו"ד קפלן
• ב"כ הנתבעות: עו"ד רוטמן

עו"ד אסתר שלום עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין