העובדת סיפרה על ההריון רק לאחר שהתקבלה. היא החלה לעבוד למרות ה"מכשול" משום שהמעסיק חשש מההשלכות המשפטיות אבל פוטרה כעבור חודש במהלך שתוכנן מראש. הוא ישלם על כך כ-45,000 שקלים

השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין לעבודה בבאר שבע פסקה פיצויים והוצאות של כ-45,000 שקלים לשרטטת בת 35 שפוטרה מעבודתה במשרד אדריכלות בחלוף כחודש, כשהייתה בהיריון. בפסק הדין נקבע כי אף שחוק שוויון הזדמנויות לא חל על המעסיק, ההתנהלות שלו כלפי העובדת הייתה נגועה בחוסר תום לב ופיטוריה לא היו חוקיים. זאת, משום שמרגע שסיפרה לו על ההיריון הוא ניסה להתחמק מלהעסיק אותה ועשה זאת בסופו של דבר משום שחשש מההשלכות המשפטיות. אלא שאז הוא נקט כלפיה ביד קשה במכוון כדי להצדיק את פיטוריה.

באוקטובר 2016 נערך לשרטטת ראיון עבודה ו-4 ימים לאחר מכן קיבלה הודעה שהתקבלה. באותה שיחה היא סיפרה לבעל המשרד שהיא בחודש השלישי להיריון ומהרגע הזה הוא שינה את הגישה כלפיה וניסה להתחמק מהעסקתה.

בתחילה אמר לה שהמשרה כבר לא רלוונטית כיוון שהעובדת שהייתה אמורה לעזוב התחרטה. רק לאחר שהשרטטת ראתה שפרסם מודעת דרושים חדשה והתעמתה עמו, אשתו סיכמה איתה על מועד תחילת עבודה.  ואולם, תוך חודש היא כבר זומנה לשימוע בטענה שלא עמדה בזמנים ואין לה ידע רלוונטי. באותו היום היא הושעתה ולאחר שיחת שימוע נמסר לה מכתב פיטורים.

לפני כ-3 שנים היא הגישה תביעה נגד המשרד ובעליו באמצעות עו"ד אלי דמרי במסגרתה ביקשה פיצויים על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין, הפרת חובת תום הלב ואי מסירת הודעה על תנאי העסקה. התובעת טענה כי פוטרה רק בשל ההיריון, כשלדבריה, מתחילת הדרך בעל המשרד ואשתו התנכלו לה וגם השימוע נערך לה רק כדי לצאת ידי חובה כשהפיטורים תוכננו מראש.

הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד מרסל אביטל, טענו מנגד כי חוק שוויון הזדמנויות חל על עסק עם 6 עובדים ומעלה ואילו במשרד מועסקים 3-4 עובדים בלבד. עוד נטען כי ההתלבטות באשר להעסקת הנתבעת נבעה מכך שהפרה את האמון כשלא סיפרה על ההיריון אלא לאחר שהתקבלה לעבודה ושיקרה לגבי הניסיון המקצועי שלה. עוד נטען כי השימוע נערך "בנפש חפצה" והיא פוטרה בשל חוסר מקצועיות.

היו נחושים

השופטת יעל אנגלברג שהם הסכימה שחוק שוויון הזדמנויות לא חל על המקרה בשל מספר העובדים במשרד. עם זאת, היא קבעה כי לתובעת מגיע פיצוי על הפרת חובת תום הלב.

השופטת קבעה כי ההתנהלות מול התובעת במקרה הנוכחי העידה כי הנתבע, שראה בהיריון מכשול, ניסה להתחמק מהעסקתה ואף שיקר לה כשאמר שהמשרה לא רלוונטית. השופטת הבהירה כי התובעת נהגה בהגינות מלאה כשסיפרה על ההיריון בשלב מוקדם אף שלא הייתה חייבת לעשות זאת ובכך דחתה את הטענה להפרת אמון.

השופטת אף לא האמינה כי הסיבה לפיטורי התובעת הייתה חוסר התאמה מקצועית. למעשה, היא התרשמה כי הנתבע החליט להעסיק אותה למרות "המכשול" רק משום שהבין כי ההתנהלות שלו בעייתית מבחינת החוק, ומרגע זה הוא ואשתו נקטו עמה ביד קשה כדי להצדיק את פיטוריה. במילים אחרות, השניים היו נחושים לפטר את התובעת מלכתחילה, ומכאן שפיטוריה היו פגומים.

לתובעת נפסקו פיצויים של כ-35 אלף שקלים על הפרת חובת תום הלב, פיטורים שלא כדין ואי מסירת הודעה על תנאי העסקה, בתוספת הוצאות משפט של 10,000 שקלים.  

• ב"כ התובעת: עו"ד אלי דמרי
• ב"כ הנתבעים: עו"ד מרסל אביטל