משנת 2008 ואילך, חלה חובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני. ההפרשות לביטוח פנסיוני מחושבות כשיעור משכרם של העובדים, וממומנות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובדים.

משנת 2008 ואילך, חלה חובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני, כלומר, להפריש שיעור מסוים משכר העובדים, ולהעבירו לגוף פנסיוני שהעובדים בחרו בו. ההפרשות לגוף הפנסיוני ממומנות בחלקן על ידי המעסיק ובחלקן על ידי העובדים. החובה חלה גם כאשר מדובר בעובדים זרים. 

החובה לבטח את כלל העובדים במשק בביטוח פנסיוני, חלה על עובדים שאין לגביו הסדר מיטיב, והיא מעוגנת בהוראות "צו הרחבה לפנסיה חובה" שהוצא על ידי שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים והיא חלה על עובדים: 

• צו הרחבה לפנסיית חובה (נוסח משולב) (2011)
• צו הרחבה בדבר הגדלת הפרשות לביטוח פנסיוני במשק (2016) 

מהו הסדר מיטיב?

במקרים מסוימים חל על העובדים "הסדר מיטיב", כלומר הסדר פנסיוני שתנאיו, מבחינת העובדים, טובים יותר מתנאי ההסדר שבצו ההרחבה הכללי. ​

הסדר מיטיב יכול להיות מעוגן בהסכם קיבוצי, בצו הרחבה או בהסכם העבודה האישי.

בכל מקרה, גם בנסיבות בהן חל הסדר מיטיב, המעסיק חייב להפריש עבור רכיב הפיצויים שיעור שאינו נמוך מהשיעור הקבוע ב"צו ההרחבה לפנסיה חובה". 

על מי חל הסדר מיטיב?

הסדר מיטיב חל על עובדים, שבמועד הקובע (כלומר 1.1.2008) או במועד תחילת העבודה אצל המעסיק, לפי המאוחר, היה קיים לגביהם הסדר מיוחד מכח הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי, מנהג או נוהג החל במקום העבודה. כלומר, הסדר לפיו המעסיק חייב לבטח את העובדים בביטוח פנסיוני, במקרים כגון אלה:

• ההסדר כולל הפרשות לביטוח פנסיוני ושיעור ההפרשות, לרבות לקרן פנסיה, עומד לכל הפחות על 18.5% מהשכר החל מ-1.1.2017.
• רשימה המקרים המלאה שבהם חל הסדר מיטיב, בסעיף 6 ל"צו הרחבה לפנסיית חובה (נוסח משולב)- 2011".