בסך הכול, עובדים זכאים לדמי מחלה לתקופה מרבית מצטברת שאינה עולה על יום וחצי בעד כל חודש עבודה מלא אצל אותו מעסיק ולכל היותר ל-90 ימים.

בעד חודש שאינו חודש עבודה מלא, יהיו זכאים העובדים לדמי מחלה יחסיים. לדוגמא: עובדת שעבדה מחצית מימי העבודה בחודש, זכאית בעד אותו חודש ל-0.75 ימי מחלה (1.5 ימים כפול 0.5).

ימי המחלה המזכים בדמי מחלה

בכפוף לתקופת הזכאות המרבית, העובד זכאי לדמי מחלה באופן הבא:

• עובדים שנעדרו מעבודתם עקב מחלה אינם זכאים לדמי מחלה בעד היום הראשון להיעדרות.
• עבור היום השני והשלישי להיעדרות – מחצית דמי מחלה מלאים
• עבור היום הרביעי ואילך להיעדרות – זכאים העובדים לדמי מחלה מלאים

החוק קובע כללים לחישוב תקופת המחלה המובאת בחשבון לעניין הזכות לדמי מחלה, הן לגבי עובדים במשכורת, הן לגבי עובדים בשכר, והן לגבי עובדים לסירוגין (עובדים שאינם עובדים באופן רציף), כאשר בחלק מהמקרים, אין מביאים בחשבון את יום המנוחה השבועי או ימי חג, החלים במהלך תקופת המחלה.

חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976