בעלי הבניין טענו כי נדרשו להעביר חלק מהקרקע שבבעלותם לצרכי ציבור כתנאי לקבלת הטופס אף שלא היה זכר לדרישה כזו בהיתר הבנייה. בית המשפט קיבל את הטענה שמדובר בהתנהלות לא חוקית שהסבה להם נזק.

בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני-ברק לשלם לארבעה בעלי בניין כ-160 אלף שקל כפיצוי על הנזקים שנגרמו להם בשל עיכוב טופס אכלוס שלא כדין. סגנית נשיא בית המשפט, השופטת סיגל רסלר-זכאי, קבעה כי הוועדה לא הייתה רשאית להתנות את מתן הטופס בדרישות שלא היה להן זכר בהיתר הבנייה, כמו הגשת תוכנית לצורך הפקעת חלק מהקרקע שבבעלותם לצורכי ציבור, ולכן עליה לפצות אותם על הפסדי דמי שכירות והוצאות משפט.

התובעים בנו בניין בהתאם להיתרי בנייה מהשנים 2010 ו-2012. אף שהבניין הושלם וקיבל אישורי תקינות ממחלקות העירייה השונות (חניה, נטיעות, גנים ונוף וכו'), הוועדה המקומית לא העניקה להם טופס 4  לצורך אכלוס בלוח הזמנים הקבוע בחוק התכנון והבנייה.

בתביעה נזיקית שהגישו נגד הוועדה במרס 2014 הם טענו כי את האישור הם קיבלו באיחור של כ-7 חודשים אחרי שנאלצו להגיש ערר על החלטתה.

רק בערר הם נתקלו לטענתם לראשונה בדרישה למסור לוועדה תוכנית לצרכי רישום (תצ"ר) כדי שתוכל להפקיע חלק מהקרקע לצורכי ציבור. דרישה זו, שלא הופיעה בהיתרי הבנייה, לא הייתה חוקית ולא הקנתה לוועדה את הזכות לעכב את הטופס באופן שהסב להם אובדן דמי שכירות והוצאות בסכום כולל של כ-185 אלף שקל.

מנגד טענה הוועדה המקומית שנהגה כדין ובהתאם לסמכותה, וכי התביעה הוגשה כדי להלך עליה אימים. בין היתר טענה הוועדה כי התובעים גרמו לעיכוב משום שסירבו למלא את דרישתה החוקית להבטיח את שטחי הציבור שמגיעים לה לפי התב"ע.

בנוסף נטען כי התובעים ביצעו חריגות בנייה ואף השכירו חלק מהדירות שלא כדין תוך סיכון חיי אדם.

טענות נכונות ומוצדקות

השופטת רסלר-זכאי קיבלה את התביעה במישור העקרוני. "שוכנעתי כי טענות התובעים להעלאת דרישות שלא כדין ודרישות שלא נכללו בהיתר הינן נכונות ומוצדקות", כתבה.

השופטת הבהירה כי הוועדה כפופה למה שנקבע בהיתר הבנייה, וברגע שתנאי ההיתר מולאו היא הייתה חייבת להמציא לתובעים את טופס האכלוס ואסור היה לה להוסיף דרישות נוספות שזכרן לא בא בגדרי ההיתר.

בתוך כך צוין כי מי מנציגי הוועדה המקומית לרבות מהנדס העיר לא הסבירו מה מקור הדרישות שהופנו לתובעים, ולא הוכיחו כי התובעים ידעו עליהן לפני הגשת הבקשה לטופס 4. יותר מזה, בניגוד להתחייבותו היועמ"ש של הוועדה לא הציג מכתב שלטענתו נשלח לתובעים בנושא.

לפיכך נקבע כי החלטת הוועדה הייתה שגויה ועליה לפצות את התובעים. בעניין סכומי הפיצוי השופטת הבהירה כי התובעים היו זכאים לטופס כשלושה שבועות מאוחר יותר מהמועד לו טענו, וכי לא מגיע להם פיצוי עבור 5 מתוך 14 הדירות בבניין – שהושכרו, גם אם בניגוד לדין.

בהקשר זה השופטת ציינה כי במסגרת התביעה הנזיקית היא לא אמורה לדון בטענות למעשים פליליים מצד התובעים. בנוסף, השופטת לא מצאה לנכון לפסוק לתובעים החזרי הוצאות משפט עבור הליכי הערר.

בסיכומו של דבר נפסקו כי לתובעים פיצויים בסך של כ-125 אלף שקל בנוסף להחזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 35,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד שיוביץ
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עדני

עו"ד מיכאל מלכה עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.