חברה פיטרה עובדת לאחר כ-13 שנות עבודה, בלי שימוע ובלי פיצויים.

סגנית נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, השופטת הדס יהלום, קיבלה את תביעתה של אישה שעבדה בתפקיד מנהלת פרויקטים בחברת "כחלית ניהול פרוייקטים", והורתה לחברה לשלם לה כ-340,000 שקל. מרבית הפיצוי – כ-259,000 שקל – נפסק עבור פיצויי פיטורים, והיתר עבור פדיון חופשה, שכר עבודה שלא שולם, ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע.

התובעת הועסקה בסניף החברה בראשון לציון, החל משנת 2002, במשך שנים רבות היא ובעל החברה היו בני זוג ידועים בציבור. ב-2016 הוא נקלע למצב בריאותי קשה, ומונה לו אפוטרופוס.

עקב ההתדרדרות במצבו הבריאותי, ב-2014 בתו החלה לנהל אותה, ובאותה תקופה גם אחיו נכנס לתמונה. ב-2015 נשלחה לתובעת דוא"ל בו הודיעה על הפסקת עבודה לנוכח מצב החברה עקב מחלתו של אביה. להודעה צורף מכתב פיטורין, וצוין כי "במידה וברצונך לקיים שימוע כנדרש על פי החוק אשמח להפגש אתך".

במכתב הפיטורים נאמר כי לתובעת ייערך גמר חשבון, ובסיומו נכתב "אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך". בהמשך נשלח אל התובעת מייל נוסף מאת אחיו של בעלי החברה, ובו ביקש ממנה לאשר את קבלת מכתב הפיטורים.

אלא שהחברה טענה כי התובעת התפטרה. בתו של בעל החברה (שהיה בן זוגה של התובעת כאמור) טענה כי לדוד שלה לא היתה כל סמכות לדבר בשם החברה, ואף טענה כי מדובר במסמך מזויף.

אלא שהשופטת הפנתה לכך שבניגוד לגרסה זו, במהלך המשפט אישרה הבת שדודה היה מעורב בניהול החברה, ובחרה שלא לזמן אותו לעדות.

שימוע חסר משמעות

החברה אף טענה, בהתבסס על הקלטת שיחה של בעלי החברה עם מנהל החשבונות, כי שיחה זו מעידה על כך שהתובעת היא שביקשה להתפטר. אלא שהשופטת קבעה כי לא ניתן ללמוד מראיה זו דבר, והוסיפה כי "לא היתה על מניעה לזמן לעדות את מנהלת החשבונות שאיתה נערכה השיחה, על מנת שתאמת את הדברים, אולם הנתבעת בחרה שלא לעשות כן".

בסיכומה של סוגיה זו, השופטת שוכנעה כי התובעת פוטרה על ידי החברה במכתב פיטורים חתום על ידי מנהלת החברה (בתו של הבעלים), שנשלח לתובעת במייל על ידי אחיו, שגם הוא ניהל את החברה בפועל במועדים הרלבנטיים.

בהמשך דחתה השופטת את טענת החברה שלפיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לתקופות שכר נפרדות, מאחר ששכרה של התובעת עלה במהלך השנים באופן חריג. "טענה זו של הנתבעת עומדת בסתירה להוראות חוק פיצויי פיטורים, הקובעות כי פיצויי פיטורים יחושבו לפי השכר האחרון ששולם לעובד", כתבה השופטת.

בנוגע לכך שהתובעת פוטרה ללא שימוע, השופטת כתבה כי "לא ניתן להתעלם מכך שההודעה המזמינה את התובעת 'לבקש' שימוע, נשלחה ביחד עם מכתב הפיטורים. לכן, גם אם התובעת היתה מממשת את הזכות שניתנה לה ומבקשת לקיים הליך שימוע, לא ברור מה היתה המשמעות של ההליך שעה שמכתב הפיטורים כבר נמסר לידיה".

בהמשך פסק הדין נדחתה תביעה נגדית שהגישה החברה נגד התובעת, במסגרתה דרשה פיצויים בסך כ-1.5 מיליון שקלים, בטענה כי התובעת פעלה ישירות מול המשכ"ל ולמעשה "גנבה פרויקטים" מהנתבעת.

לאחר שפירטה וניתחה את הראיות והעדויות, השופטת קבעה כי "לא הוכח באילו פרויקטים מדובר, מה שווים ומה מידת הנזק שנגרמה לנתבעת".

• ב"כ התובעת: עו"ד תומר הדס
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רונן אגמי

עו"ד ישעיה ירון עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.