במהלך עבודות גינון נפגע הנער מאבן קטנה שעפה לעינו והוא נותר עם נכות קבועה. הגנן הכחיש את האירוע וטען במקביל כי סיפק לנער משקפי מגן אך בית המשפט קיבל את גרסת הנפגע

השופט יואב פרידמן קיבל לאחרונה תביעה שהגיש צעיר נגד גנן שהעסיק אותו כשהיה כבן 18. בפסק הדין חויב הגנן לפצות את התובע בכחצי מיליון שקל על נזק שנגרם לעינו בתאונת עבודה שהתרחשה ביוני 2011. אף שהגנן הכחיש את התאונה עצמה ואת העובדה שהעסיק את התובע ביום האירוע, השופט קבע שחומר הראיות מוביל למסקנה כי התאונה התרחשה כפי שתיאר אותה התובע.

התובע, יליד 1993, סיפר כי לפני כ-10 שנים הועסק אצל הנתבע כעוזר גנן. כשבועיים לאחר תחילת ההעסקה הוא הגיע לעבוד עם הנתבע בבית משפחה בעתלית. עם הגעתם לבית בשעות הבוקר, הנתבע החל לעבוד עם חרמש ובהתאם להנחיותיו הוא הלך אחריו כשהוא גורף את העלים והגזם.

התובע הדגיש שהנתבע לא סיפק לו ציוד מגן כלשהו ואף לא משקפי מגן. 

הוא הוסיף שתוך כדי הרמת הגזם והכנסתו לשק, עפה לפתע אבן קטנה לתוך עינו הימנית. הוא אחז בעין וצעק מכאב. בתגובה הנתבע צעק עליו למה הוא לא עובד, והוא השיב לו שעפה לו אבן לעין. הנתבע אמר לו שזה כלום ושימשיך לעבוד.

התובע רגז על תגובה זו והלך מן המקום כשהוא דומע בעין וסובל מכאבים. בהגיעו לביתו שטף את פניו והלך לנוח, בתקווה שהדבר יחלוף, כאשר לטענתו ממש ראה שחור בעין. הוא התעורר בהמשך מכאבים, כאשר כל העין הייתה נפוחה מכאב ומלאה בהפרשה. התובע טפטף טיפות עיניים בתקווה שהבעיה תחלוף.

למחרת, כשהעין המשיכה להיות אדמומית וכואבת, פנה התובע עם אמו לבית-חולים "כרמל" ודיווח על מה שקרה לו. הוא נבדק קצרות במיון ושוחרר. למחרת הגיע שוב לבית-החולים ואז אושפז לשבועיים, במהלכם עבר טיפולים ונאמר לו כי העין הזדהמה ונגרם נזק לקרנית.

הנתבע טען מנגד כי ביום שלפני התאונה הנטענת הוא פיטר את התובע לאחר שהתברר לו כי הוא היה מעורב בפריצה לבית חברו. הוא הוסיף כי בכל מקרה במהלך תקופת ההעסקה הקצרה כן סיפק לתובע הסברים ואמצעי מיגון. 

חובה בסיסית

השופט יואב פרידמן מבית משפט השלום בחיפה קבע שגרסתו של התובע משכנעת יותר מגרסת הנתבע, במאזן ההסתברויות.

הוא הסתמך בין היתר על צ׳אט בפייסבוק מיוני 2011 בו פנה התובע לנתבע ושאל אותו מה איתו. הנתבע השיב שהכל טוב ושאל את התובע איך הוא מרגיש. התובע השיב שהוא עדיין בבית חולים. 

השופט כתב שהעובדה שהנתבע שואל את התובע ביוזמתו איך הוא מרגיש אומרת דרשני ומחזקת את המסקנה שהוא היה מודע לפציעה. 

זאת ועוד, הנתבע בחקירתו עמד על כך שהוא מספק משקפיים לעובדיו אך הוסיף שאלה – ״כמה ניתן לרדוף אחר עובדים שישתמשו במשקפיים המסופקים להם״. השופט תהה מדוע היה צורך בכלל בתוספת זו, שהרי לשיטת הנתבע התובע לא נפגע כלל במסגרת עבודתו.

עוד קבע השופט כי אין סיבה הגיונית שהתובע יסרב ללבוש משקפי מגן, במיוחד אם המעסיק עומד לידו ומתעקש שיעשה זאת.

לקביעתו, הנתבע התרשל כלפי התובע כשהפר את חובתו לספק לו משקפי מגן מה שהיה מונע את התאונה והנזק. 

השופט קבע שהתובע נותר עם נכות צמיתה של 14.5%. בסופו של דבר חויב הנתבע לפצות את התובע ב-411,724 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 96,343 שקל והחזר אגרה בסך 715 שקל. 

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד מיטל מושקוביץ -סויסה עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין