המנהל, שעובד במפעל כ-30 שנה, זומן לשימוע באפריל האחרון ופוטר כשבועיים לאחר מכן. בתביעה שהגיש נגד החברה הוא טען בין היתר כי פיטוריו לא היו  חוקיים, וכי הסיבה האמיתית שעמדה מאחוריהם היא גילו המתקדם (63).

במקביל לתביעה התבקש בית הדין להוציא צו מניעה שיאסור על כניסת הפיטורים לתוקף עד להכרעה בתביעה. בבקשה צוין כי החברה פגעה באורח קשה בכבודו ובזכויותיו של התובע, ונראה כי מצאה הזדמנות פז בחסות מצב החירום כדי להעלות נגדו טענות מופרכות על הפרת בידוד.

בהקשר זה התובע ציין כי לאחר שהבין ששהה בסופר בו היה חולה קורונה מאומת, הוא הכניס את עצמו לבידוד וולונטרי ודיווח למשרד הבריאות, אף שלא ידע אם היו שם יחד באותה שעה.

לאחר מכן החל בבירורים שהעלו כי שמו לא מופיע ברשימת הנחשפים אך הומלץ לו להמשיך בבידוד למען הזהירות. יום למחרת גילה תקלה חמורה בפרויקט בעבודתו שלא הצליח לפתור מרחוק. לכן הגיע למפעל בשעות הלילה, כשכמעט לא היו עובדים, מתוך ידיעה ברורה שהוא לא מסכן אף אחד. הוא שהה שם דקות ספורות וחזר לביתו.

זמן קצר לאחר מכן כבר זומן לשימוע אך המנהלים הבכירים לא אפשרו לו להתבטא. אז הבין שהשימוע נערך למראית עין ולא היה יותר מ"מופע תיאטרלי", כשההחלטה לפטר אותו נלקחה מראש. בדיעבד אף התברר לו שהמחליף שלו גויס עוד לפני הפיטורים.

מטעם החברה נטען מנגד כי מדובר בעובד שהפר חובת בידוד, סיכן את העובדים ואת המשך פעילות המפעל שהוגדר כחיוני, ופעל בניגוד לחוק ולחובת האמון שחלה עליו כנושא משרה ניהולית. בנסיבות אלה הניסיון לייחס לה מניעים זרים בהחלטה לפטרו נגוע בחוסר תום לב.

מקרה ייחודי

אלא שהשופטת רחל גרוס קבעה כי זהו אחד המקרים הנדירים שבהם מוצדק להקפיא את הפיטורים עד להכרעה בתביעה.  

השופטת הדגישה כי בשלב ראשוני זה הציג התובע ראיות שמעידות לכאורה שהליך סיום ההעסקה שלו היה פגום ביותר. בהקשר הזה צוין כי עצם העובדה שפוטר אחרי כל כך הרבה שנים עקב מקרה חד-פעמי וייחודי מעלה חשד שהחברה ניצלה את תקופת החירום כדי לפטר את התובע מסיבות אחרות מאלה שהציגה.

השופטת הוסיפה כי פרוטוקול השימוע והעדויות אישרו את טענת התובע כי כלל לא ניתנה לו הזדמנות להסביר את עצמו וכי השימוע נערך כ"טקס" בלבד. בנוסף, החברה לא הציגה כל ראיה שמעידה כי הפר את החוק או פעל בניגוד להוראה רשמית כלשהי. עוד צוין כי נראה שאכן נוהל משא ומתן סודי עם המחליף שלו עוד לפני ההחלטה לפטרו.

לפיכך הוציאה השופטת צו מניעה זמני לפיטורים. החברה חויבה להימנע מלפגוע במעמדו של התובע ולאייש את משרתו, ותשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 11,530 שקל.

• ב"כ התובע / המבקש: עו"ד אדמית בכר
• ב"כ הנתבעת / המשיבה: עו"ד אפרת דויטש ועו"ד לענייני עבודה ענבל פלמור דורי

עו"ד ישעיה ירון עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסק דין