עם זאת, השופטת הטילה על הרוכב 40% מן האחריות לאירוע, כך שהפיצוי שנפסק לטובתו הופחת משמעותית ביחס לנזקיו.

בית משפט השלום בצפת קיבל חלקית את תביעתו של רוכב אופנוע שנפגע בתאונה בשנת 2013, והורה לנהג הפוגע לפצות אותו בכ-293,180 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי.

עם זאת, השופטת מיכל ברלינר-לוי ייחסה לתובע 40% מהאשמה לתאונה, כך שהפיצוי שנפסק נמוך משמעותית מסכומי הנזק כפי שהעריכה אותו.

התאונה אירעה בצפת, כאשר התובע, שרכב על אופנוע ללא ביטוח, נסע מאחורי רכבו של הנתבע. בשלב מסוים הוא יצא לעקיפה, ובאותו זמן הנתבע ביצע פנייה שמאלה בחוסר זהירות, ופגע בתובע.

בשנת 2015, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, הנתבע הגיע להסדר טיעון במסגרתו הודה והורשע במספר עבירות על פקודת התעבורה – התנהגות הגורמת נזק, נהיגה ברשלנות, ופנייה שמאלה תוך כדי נסיעה. על הנתבע נגזרו 3 חודשי פסילת רישיון, פסילת רישיון על תנאי, וכן קנס בסך 1,000 שקל.

בעקבות זאת הגיש התובע מה שנקרא "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים", בה תבע פיצויים מהנתבע. בתביעה מסוג זה התובע לא צריך להוכיח עובדות שכבר נקבעו בהליך הפלילי.

התובע, שהיה בן 25 ביום התאונה, סיפר שלאחר התאונה פונה לבית החולים זיו בצפת ובהמשך הועבר לטיפול ברמב"ם, שם אובחן שבר באגן שהצריך ניתוח, וכן שפשופים וכוויות דרגה 2 במספר מקומות בגופו.

בתביעתו הוא טען כי עד היום הוא מתקשה בישיבה ממושכת וכן בהליכי ובשינויי תנוחות. כמו כן, הוא טען כי מאז התאונה הוא סובל ממצב נפשי ירוד ופגיעה בדימוי העצמי.

מנגד, הנתבע טען כי נהג בזהירות ובאופן סביר בנסיבות, בעוד שהתובע הוא שגרם לתאונה בלעדי, כיוון שנהג בצורה מסוכנת.

בנוסף נטען כי הנזקים הנטענים מופרזים ומוגזמים.

"מרים גלגל קדמי"

למעשה התובע טען כי כלל אין לדון בטענות המייחסות לו "אשם תורם" לתאונה, היות שאחריות הנתבע עוגנה בהכרעת הדין בהליך הפלילי. אלא שהשופטת ברלינר-לוי דחתה את עמדה זו, והבהירה כי דיון בדבר "רשלנות תורמת" של התובע אינה סותרת את אחריותו הפלילית של הנתבע.

"על אף שיש לאמץ את הקביעה בהכרעת הדין בדבר אחריותו של הנתבע לתאונה, טענה לאשם תורם בנסיבות היא טענת הגנה הרלוונטית לגובה הפיצוי לניזוק. כך, לאחר שנקבע כי המזיק הפר את חובתו כלפי הניזוק והוא אחראי לנזקיו, נבחן האשם התורם ובהתאם, אם יש להפחית את הפיצויים שעל המזיק לשלם לניזוק", הסבירה.

לגופו של עניין, השופטת אכן הגיעה למסקנה כי לתובע אחריות לא מבוטלת – אותה כימתה בשיעור של 40%. בעניין זה השופטת העניקה משקל משמעותי לעדותו של עד ראייה ניטרלי ואמין – שראה את התאונה כשהיה בדרכו לבית כנסת באזור. עד זה סיפר כי "ראה אופנוע נוהג בפראות, מרים גלגל קדמי ונוסע רק על הגלגל האחורי, במהירות של לפחות 100 קמ"ש ובנתיב הנגדי".

לעומת זאת, השופטת התרשמה כי עדותו של התובע מגמתית ואינה מהימנה, ועל כך הוסיפה כי גם בהכרעת הדין בהליך הפלילי, דובר על "תיק בעייתי" ועל "אחריות גבולית" של הנתבע.

לאחר חישוב מפורט, ולאחר שקבעה כי התובע סובל מנכות תפקודית של 19%, השופטת העמידה את נזקיו – שכללו הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, כאב וסבל והוצאות רפואיות – על סך של למעלה מחצי מיליון שקל. אלא שמסכום זה הופחתו כאמור 40% בגין "אשם תורם".

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד עידו פן עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם באתר פסקדין