נהג שפגע בהולכת רגל וגרם לה לשברים בצלעות ובאגן זוכה מחמת הספק לנוכח העדר ראיות מספיקות
בית המשפט לתעבורה בבת ים זיכה לאחרונה נהג רכב שפגע בהולכת רגל על מעבר חציה ברמת השרון, וגרם לה לשברים בצלעות ובאגן. השופטת שרית קריספין קבעה כי התביעה לא הצליחה להוכיח שהנאשם אחראי לתאונה, ולפיכך זיכתה אותו מחמת הספק.
התאונה אירעה ביוני 2020. הנאשם נהג ברכב ברחוב טרומפלדור שברמת השרון, וכשהגיע לצומת עם רחוב החרש פגע בהולכת הרגל שחצתה את הכביש. כתוצאה מהפגיעה הולכת הרגל אושפזה בבית חולים ונדרשה להליך שיקומי.
נגד הנהג הפוגע הוגש כתב אישום שייחס לו גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה, ונהיגה בקלות ראש.
מטעם המדינה העידו שוטר שנקרא למקום, בוחן תנועה, הולכת הרגל ועדת ראייה שנכחה בזירת האירוע. לטענת המדינה, הולכת הרגל הייתה כבר באמצע מעבר החצייה כשהנאשם פגע בה. הולכת הרגל סיפרה כי לפני שסיימה לחצות את הכביש הגיעה המכונית והיא לא ידעה אם לברוח או ללכת, ואז נפגעה ונזרקה כמה מטרים.
עדת הראייה העידה בבית המשפט כי עמדה על המדרכה בצומת, הביטה לעבר הנייד שלה ואז שמעה "בום". לאחר מכן ראתה את הולכת רגל שרועה על הכביש. היא ציינה כי לאחר הפגיעה הרכב עמד על מעבר החציה.
השוטר לעומת זאת העיד כי כשהגיע למקום הרכב היה במרחק של שני מטרים אחרי מעבר החציה, והוא הסיק מזה שהרכב הוזז.
מנגד טען הנאשם כי נסע במהירות איטית ורק אחרי שעבר את מעבר החציה הרגיש מכה בחלק הקדמי של הרכב. כשיצא מהרכב ראה בחורה שוכבת על הכביש. לגרסתו, הולכת הרגל "קפצה" לכביש בהפתעה ולכן פגע בה. עוד טען הנאשם כי לאחר הפגיעה הרכב לא היה על מעבר החציה וגם לא הוזז עד לאחר שקיבל אישור לכך מהשוטר.
חקירה רשלנית
השופטת קריספין קבעה כי המדינה לא הצליחה להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם אחראי לגרם התאונה. היא ציינה כי החקירה שנערכה בתיק הייתה רשלנית ולא מעמיקה, ודבר זה נזקף לחובת המדינה.
בהקשר זה כתבה השופטת שבוחן התנועה לא פעל בשקידה הנדרשת כדי לאסוף ראיות בתיק. בין היתר היא מתחה ביקורת על השחזור שערך לתאונה, שנעשה רק לפי גרסת הולכת הרגל וללא התחשבות בגרסת הנאשם.
"ומעל הכל", קבעה השופטת, "המאשימה הציגה שתי גרסאות סותרות באשר למיקום רכב הנאשם". לדברי השופטת מדובר בפער ראייתי משמעותי ובית המשפט אינו יכול להרשיע על סמך גרסאות לא אחידות.
עוד קבעה השופטת כי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי כלשהו על סמך עדותה של עדת הראייה שנכחה במקום, שכן לדבריה היא הייתה "שקועה בטלפון הנייד שלה וחיפשה לאן להמשיך מהצומת".
בנסיבות אלה, ציינה השופטת, ייתכן כי עדת הראייה לא הייתה מודעת לכל מה שמתרחש סביבה, ולמעשה עדותה מתבססת על מסקנות והשערות.
השופטת כתבה אמנם שגרסת הנאשם אינה חפה מסתירות, אך ציינה שאין בכך כדי לסייע למדינה, שנדרשת להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנהג – דבר שלא עשתה.
לפיכך, הנאשם זוכה מכל המיוחס לו.
- שמות עורכי הדין המלאים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד ערן בר אור עוסק/ת ב- תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
- עוד פסקי דין...
