עובד הוא מי שעושה דבר מה עבור אדם, ארגון או אנשים אחרים ומקבל בעבור כך תשלום.
ניתן לחלק את העובדים לשני סוגים עיקריים:
- עובד שכיר – העובד עבור מעביד תמורת משכורת. בין עובד למעבידו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. זכויותיו וחובותיו של העובד נקבעים בחוזה העבודה האישי שבינו לבין מעבידו, ובמקורות נוספים: דיני העבודה, צווי הרחבה, הסכמים קיבוציים ועוד.
- עובד עצמאי – אדם העובד עבור אחר (או אחרים) מבלי שיתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד.
את העבודה למען אחר ניתן לעשות במגוון דרכים: כעובד שכיר, כעובד עצמאי, בהתנדבות, כחבר באגודה שיתופית ועוד, אך בימינו עבודה כעובד שכיר היא הדרך הנפוצה לעשות זאת, אם כי קיימים גם עובדים עצמאיים רבים. היותו של אדם בסטטוס של עובד שכיר מקנה לו את ההגנה של דיני העבודה (שחלים בדרך כלל רק על שכירים, ולא על עצמאים, מתנדבים, וכו'). התייחסות לעובד קיימת גם בחוקים אחרים:
- אחדים מחוקי המיסים כוללים כללי מיסוי מיוחדים לעובדים. בראשם פקודת מס הכנסה, שסעיף 2(2) בה מטיל חיוב במס על הכנסת עבודה.
- חוק הביטוח הלאומי חל על כל תושבי ישראל, אך יש בו התייחסות נרחבת לעובדים, הן בצד החובות (חובתו של המעביד לשלם דמי ביטוח לאומי בעד עובדיו השכירים) והן בצד הזכויות (באחדים מענפי הביטוח, כגון ביטוח אבטלה)
