חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קובע חוקים המסדירים את אופן העבודה מבחינת שעות עבודה, ימי עבודה והפסקות. בתוך כך, בפרק זה נתייחס להוראות שונות בדבר אורך שבוע העבודה המותר, אורך יום עבודה רגיל, שעות נוספות מותרות, גמול שעות נוספות, הפסקות בעבודה ועבודה במנוחה השבועית.

הגדרת תחום יום עבודה

סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 מגדיר את תחום יום העבודה כך שלא יעלה על 8 שעות.

תחום יום העבודה בעבודת לילה – עבודה ששעתיים ממנה, לפחות, הן בין השעות 22:00 ל-06:00; בימי שישי וערבי חג, יום העבודה לא יעלה על 7 שעות.

1. (א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה."

אורך שבוע עבודה

צו ההרחבה – הסכם מסגרת, לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, קובע ששבוע העבודה לא יעלה על 42 שעות. בהתאם למגבלת 42 שעות שבועיות (רגילות), עובד יכול לעבוד ביום שישי עד 7 שעות עבודה רגילות או עד שסך שעות עבודתו בחישוב שבועי מגיע ל-42 שעות. למשל, למי שעבד 39 שעות בימים א-ה, אזי ביום שישי נותרו לו שלוש שעות עבודה בתחום השעות הרגילות. כל שעה שיעבוד מעבר לכך, תובא בחשבון כשעה נוספת.

2.1 היקף שבוע עבודה במשק יקוצר בשעה אחת, כך ששבוע העבודה יעמוד על 42 שעות עבודה, בלא הפחתה בשכר.

שעות מנוחה שבועית

סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע ששעות המנוחה השבועית הן לפחות 36 שעות רצופות בשבוע. למשל, אם עובד סיים לעבוד ביום שישי בשעה 13:00, אז עד שבת בשעה 01:00 לפחות, אסור להעסיק אותו. שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות בקשר לעבודות מסוימות מנוחה שבועית אשר פחותה מ-36 שעות אך לא פחות מ-25 שעות.

יום המנוחה השבועית ליהודי הוא יום השבת. יום המנוחה השבועית למי שאינו יהודי, יהיה יום שישי או שבת או ראשון, לפי בחירת העובד.

7. (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול -

(1) לגבי יהודי - את יום השבת;

(2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

העסקה בשעות המנוחה השבועית

ככלל, העסקת עובד במנוחה השבועית אסורה. מקומות מסוימים קיבלו היתר עבודה משר הכלכלה לעבוד בשבת.

סעיף 9ד לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע שבמצב בו מעסיק דורש מעובד לעבוד ביום המנוחה, על העובד להודיע על סירובו מטעמי דת בתוך 3 ימים. מעביד יכול לדרוש מעובד למסור לו תצהיר תומך בתוך 7 ימים.

9ד. (א) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים.

(ב) מעסיק רשאי לדרוש מעובד שהודיע לו כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, ובו הפרטים כאמור בסעיף 9ג(ב).

איסור הפליה

סעיף 9ג לחוק שעות עבודה ומנוחה מתייחס למועמד לעבודה (ראיון עבודה) וקובע שאסור למראיין להפלות בקבלה לעבודה אדם שאינו עובד בשבת מטעמי דת. חריג: מצב בו עבודה בשבת היא חלק מאופי העסק. למשל, בית מלון שבו חלק מתנאי העבודה הוא עבודה בשבת. במקרה כזה, המעסיק יכול להפלות ולהעדיף מי שעובד בשבת על פני מי שמסרב לעבוד לשבת מפאת דתו. כמו כן, ישנם מקומות עבודה שמחייבים עבודה בשבת, למשל ביטחון ציבורי.

9ג. (א) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.

(ב) הזקוק לעובד רשאי לדרוש ממי שהודיע כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, ובו הפרטים המבססים את הודעתו ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.

העסקה בשעות נוספות

סעיף 10 לחוק שעות עבודה ומנוחה מתיר העסקת עובד בשעות נוספות מטעמים שונים, ובתוך כך, למשל, מאורע בלתי צפוי, עבודה במשמרות, הכנת מאזן שנתי, רישום מלאי ומכירה שלפני החג. כמו כן, סעיף 12 לחוק הנ"ל מסמיך את שר העבודה להתיר העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית מטעמים שונים וביניהם, בין היתר, מצב חירום, עבודות שמירה, בתי מלון, בתי קפה, מוסדות החלמה ועוד.

גמול שעות נוספות

סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע את הגמול שישולם לעובד בעבור עבודה בשעות נוספות.

בעבור השעתיים הנוספות הראשונות יש לשלם לעובד גמול בשיעור 125%. עבור כל שעה נוספת או חלק ממנה, לאחר השעתיים הנוספות הראשונות, יש לשלם לעובד גמול בשיעור 150%.

"16. (א)   הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 - מהשכר הרגיל."

 גמול עבור עבודה במנוחה השבועית

עובד שעבד ביום המנוחה השבועי – גמול עבודתו החל מהשעה הראשונה יהא בשיעור 150%.

בעבור השעתיים הנוספות הראשונות – יש לשלם לעובד גמול בשיעור 175%.

עבור כל שעה נוספת או חלק ממנה, לאחר השעתיים הנוספות הראשונות – ישולם לעובד גמול בשיעור 200%.

17. (א)  הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:

(1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל. היה שכרו של העובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעסיק בעד כל יחידה שנעשתה בשעות המנוחה השבועית שכר עבודה לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות;

הפסקות בעבודה

ביום עבודה של 6 שעות ומעלה יש לתת לעובד הפסקה של 3/4 שעה לפחות, שחצי שעה מתוכה צריכה להיות רצופה. לא ניתן לקבל ביום כזה הפסקה של למעלה מ-3 שעות.

ככלל, הפסקה תקוזז משכרו של העובד. חריג: אם המעסיק מבקש מהעובד שלא לצאת ממקום העבודה בזמן ההפסקה. במקרה כזה, על המעסיק לשלם לעובד גם תמורת זמן ההפסקה. ואולם, אם העובד מקבל הפסקה אבל מרצונו הוא בוחר להישאר במקום העבודה, המעביד רשאי לקזז משכרו את זמן ההפסקה.

מעבר לכך, ניתנת הפסקה לשם שימוש בשירותים.

תפילה בזמן העבודה – המעסיק חייב לאפשר לעובד את זמן התפילה בהתאם לדתו, אבל הוא רשאי לקזז זמן זה מהשכר המשולם לעובד.

"20. (א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

(ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.

(ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

(ד) עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.

20א. (א) עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, בהתאם לצרכיו."