המבטחת טענה כי התאונה התרחשה כשהנפגע היה בדרכו חזרה מפגישת עבודה, כך שיש לנכות מהפיצויים את התגמולים שהיה יכול לקבל מביטוח לאומי.

הטענה נדחתה לאחר שהנפגע הוכיח שאסף את בתו אחרי הפגישה ואז התרחשה התאונה

השופט משה תדמור-ברנשטיין קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם שנפגע בתאונת דרכים ב-2009 נגד מבטחת רכבו, חברת שומרה. אחת המחלוקות בין הצדדים נגעה לשאלה האם יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי ביטוח לאומי. המבטחת טענה כי מדובר בתאונת עבודה שכן הנהג היה בדרכו חזרה מפגישה. השופט קיבל את טענת הנפגע כי אסף את בתו לאחר הפגישה והדבר היווה סטייה משמעותית ממסלולו השגרתי בדרך הביתה.

התובע סיפר שבספטמבר 2009 נפגע בתאונת דרכים כשנכנס ברכב שנסע לפניו לאחר שהאחרון בלם בלימת חירום בשל כניסת רכב אחר לצומת באדום. הרכב היה של החברה בה הועסק באותה עת כשכיר.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת בעניין זכותה של המבטחת לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי ביטוח לאומי בגין נכות מעבודה. הנתבעת טענה שהתובע היה זכאי לתגמולים לו פנה לביטוח לאומי בתביעה בעקבות התאונה. זאת, מאחר שהוא נהג ברכב ששייך למעבידתו והיה בדרכו הביתה אחרי פגישת עבודה.

המבטחת הפנתה למסמך רפואי שנערך בסמוך לאחר התאונה, בו נכתב שהתאונה התרחשה בזמן שהתובע חזר מפגישה בענייני עבודה. לטענתה, משלא הוכיח התובע קיומה של סטיה, ומכל מקום לא סטיה של ממש, יש להתייחס לתאונה כתאונה שארעה בדרך מהעבודה הביתה, ולכן כתאונת עבודה.

התובע העיד כי התאונה התרחשה לאחר שאסף את בתו מכפר סבא, שם היא לומדת, וכי הוא אינו זוכר אם לפני כן היה בפגישת עבודה. 

חישב מסלול מחדש

השופט משה תדמור-ברנשטיין הבהיר כי תאונה שהתרחשה בדרך חזרה מהעבודה הביתה נחשבת תאונת עבודה, ואולם, לא רואים בה כתאונת עבודה אם חלה בנסיעה סטייה של ממש מהדרך המקובלת.

השופט ציין כי התובע אמנם לא הכחיש שיכול להיות שהתאונה ארעה כשחזר מפגישה בענייני עבודה, והבהיר כי אינו זוכר זאת, אך הוסיף כי בכל מקרה התאונה התרחשה לאחר שאסף את בתו מכפר סבא. עוד הובהר כי הבת לא הייתה עמו בפגישת העבודה.

הוא הוסיף כי מה שברור מהראיות, הוא שהתובע לא נסע ישירות לביתו ממקום הפגישה, אלא הגיע קודם לכן אל כפר סבא, שהיא איננה עיר מעונו או עיר מגוריו, על מנת לאסוף שם את בתו, ומשם יצאו יחדיו אל ביתם. "לשון אחר, ניתן ללמוד מהעדויות שאיסוף הבת היה מטלה נוספת שאיננה קשורה לעבודתו, בבחינת "הוסף עצירה" בלשון הwaze, מה שמצריך "מחשב מסלול מחדש"; ולא – איסוף טרמפיסט שעלה על הרכב בנקודה מסויימת  בדרך הישירה או הסבירה הביתה", כתב.

הוא ציין עוד כי נחזה ממכלול הראיות כי אף שהתובע זכר בזמן אמת כי התאונה ארעה בזמן שחזר מפגישה בענייני עבודה, הרי שבעקבות פנייתו לנתבעת בשנת 2012 והגרסה שהציג בהליך בעניין מטרת הנסיעה, נחזה בעליל שהוא ראה בנסיעה בה ארעה התאונה כמנותקת מהנסיעה הראשונית מהפגישה בעבודה לאיסוף בתו.

בנסיבות אלה קבע השופט כי התאונה אינה תאונת עבודה.

הוא חייב את הנתבעת לשלם לתובע 495,000 שקל, ללא ניכוי רעיוני, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 75,290 שקל והחזר הוצאות בסך 712 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד יוסף משיח ואח'
• ב"כ הנתבעת: עו"ד זיו מנדלוביץ ואח'

עו"ד אסף ברק עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פורסם אתר המשפט הישראלי "פסקדין"