בעידן שבו בינה מלאכותית מייצרת חוזים, מסמכים משפטיים וטפסים בלחיצת כפתור – מנהלים, יזמים ועורכי דין רבים ממהרים להיעזר בכלים כמו ChatGPT כדי לחסוך זמן ועלויות.
אבל האם חוזה שנוסח בעזרת מערכת AI נחשב תקף? מה קורה אם מופיעה בו טעות משפטית? ומי אחראי אם הצד השני תובע בטענה שהחוזה פגום?
במאמר זה נבחן את ההיבטים המשפטיים, האתיים והמעשיים של שימוש בבינה מלאכותית לכתיבת חוזים בישראל, ונציג כללי זהירות חיוניים לכל מי שמסתייע בטכנולוגיה המשפטית החדשה.
הבינה המלאכותית כעוזר משפטי – הזדמנות עם סיכון
כלי בינה מלאכותית, ובראשם ChatGPT, נועדו להפיק טקסטים מדויקים במהירות. במקרים רבים הם מצליחים לבנות חוזה שנראה מקצועי, כולל סעיפים מורכבים.
עם זאת, מערכות אלו אינן עורכי דין מוסמכים, אינן נושאות באחריות מקצועית ואינן מבינות את מלוא ההקשר המשפטי.
טעות קטנה – נוסח לקוי, מונח שגוי או היעדר הוראה מהותית – עלולה לגרום לחוזה חסר תוקף או לפתח תביעת רשלנות.
דוגמה: סעיף אי־תחרות שנוסח שגוי
יזם נעזר במערכת AI ליצירת הסכם העסקה. הכלי יצר סעיף "אי־תחרות" שנראה תקין, אך לא ציין מגבלת זמן גיאוגרפית.
כאשר העובד עזב והקים עסק מתחרה, בית הדין לעבודה קבע שהסעיף אינו תקף משום שאינו עומד במבחני הפסיקה בישראל.
במקרה כזה, המעסיק לא יכול לטעון לטעות של ה־AI – האחריות המשפטית נותרת שלו.
מה קובע הדין הישראלי
לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, תוקף חוזה נבחן לפי גמירות דעת, תום לב וכשרות משפטית.
כלי AI יכולים לסייע בכתיבה, אך הם אינם צד לחוזה ואינם אחראים לתוכנו.
אם צד טוען לפגם, הוא יפנה כלפי מי שהשתמש במערכת – לא כלפי המפתח או החברה שמאחוריה.
כלומר, האחריות נשארת אצל המשתמש.
שגיאות ניסוח והשלכות משפטיות
הסכמים משפטיים תלויים במדויקויות ניסוח. שימוש ב־ChatGPT מגדיל את הסיכון להופעת סעיפים כלליים מדי, מושגים שאינם מוכרים במשפט הישראלי, או הפניות שגויות לדין הזר.
בתי המשפט בישראל כבר הבהירו כי אי־בהירות חוזית נ interpretת לרעת הצד שניסח.
אם הצד הנפגע יוכיח שהחוזה נוסח באי־זהירות, המשתמש בכלי עשוי להיתבע בגין רשלנות מקצועית או הפרת חובת תום לב.
סודיות וחיסיון עו"ד–לקוח
שימוש ב־ChatGPT לצורך ניסוח חוזים עשוי לחשוף מידע רגיש.
כאשר מזינים טיוטות המכילות פרטים עסקיים, שמות לקוחות או נתונים פיננסיים, יש לוודא שהמידע לא נשמר בשרתים חיצוניים או מועבר לגורמים שלישיים.
משרד עו"ד המחויב לשמירה על חיסיון חייב לוודא שהשימוש בכלי עומד בתקני הגנת פרטיות ובמדיניות אבטחת מידע.
טבלה: השוואה בין חוזה שנוסח בידי עו"ד לבין חוזה שנוסח ע"י AI
| קריטריון | חוזה שנוסח ע"י עורך דין | חוזה שנוסח ע"י AI |
|---|---|---|
| אחריות מקצועית | קיימת לפי דין ומשמעת | אין אחריות על המערכת |
| התאמה לדין הישראלי | מלאה ומבוססת פסיקה | עלולה לכלול דין זר או כללי |
| רמת סודיות | כפופה לחיסיון עו"ד–לקוח | תלויה במדיניות החברה המפעילה |
| עדכניות משפטית | מבוססת על תיקוני חקיקה | עלולה להסתמך על מידע ישן |
| אפשרות לאכיפה | ברורה ובתוקף | עשויה להיות שנויה במחלוקת |
| גמישות במשא ומתן | גבוהה, לפי שיקול דעת | מוגבלת לקלט הטקסטואלי בלבד |
המלצות לניסוח חוזים בעזרת AI
-
לעולם לא להסתפק בטיוטה אוטומטית – יש לעבור עליה משפטית.
-
לוודא שכל מונח חוזי מוגדר היטב ונבדק לפי הדין הישראלי.
-
להשתמש ב־AI ליצירת שלד בלבד, לא לטקסט סופי.
-
להגן על סודיות לקוחות באמצעות מערכות סגורות או גרסאות עסקיות מאובטחות.
-
לשלב בקרה אנושית – עו"ד מוסמך שיבצע ביקורת תוכן לפני חתימה.
דוגמה מהפסיקה הישראלית
בפסק דין שניתן בשנת 2024 (סע"ש 39285-07-23), נדונה שאלת חוזה שנוסח באמצעות מערכת אוטומטית. בית הדין לעבודה הדגיש כי "העובדה שחוזה נוצר באמצעות אלגוריתם אינה פוטרת את הצדדים מחובת זהירות מוגברת בניסוחו".
המסר ברור: גם בעידן הבינה המלאכותית – האחריות נשארת אנושית.
סיכום
שימוש ב־ChatGPT ובינה מלאכותית ככלי עזר משפטי הוא צעד מבורך – אך מחייב זהירות.
AI אינו עורך דין ואינו מבין את כוונת הצדדים או את הדין המקומי.
כלי זה מתאים לשלב ניסוח ראשוני בלבד, כאשר עו"ד מוסמך בוחן, מתקן ומאשר את התוצאה.
מי שיחתום על חוזה שנכתב אוטומטית, ללא ביקורת משפטית, עלול למצוא עצמו נאחז בטקסט יפה אך חסר תוקף משפטי או חושף לתביעה.
שאלות ותשובות – ניסוח חוזים בעזרת ChatGPT
כן, אך רק אם עומד בעקרונות דיני החוזים. AI אינו עורך דין, ולכן מומלץ לבדיקת עו"ד לפני חתימה.
האחריות חלה על המשתמש או על עורך הדין שאישר את הנוסח, לא על מערכת הבינה המלאכותית.
לא מומלץ. המידע עלול להישמר בשרתים חיצוניים ולפגוע בחיסיון עו"ד–לקוח.
כן, אך יש להיעזר בכך כשלב ראשוני בלבד, תוך בקרה אנושית וייעוץ משפטי מוסמך.
הופעת סעיפים לא תקפים, טעויות ניסוח ואי התאמה לדין הישראלי שיכולים להביא לתביעה.
בית המשפט עשוי לפרשו לרעת הצד שניסח אותו, לפי עקרון פרשנות נגד המנסח.
להשתמש בגרסאות עסקיות מאובטחות או במערכות פנימיות שאינן שומרות מידע.
לא בהכרח, אך חובה על עורך הדין לבדוק את התוכן ולוודא אמינותו לפני מסירה ללקוח.
כן, כל עוד ניתן להוכיח את מקורו, שלמותו והסכמת הצדדים לתוכנו.
להשתמש ב-AI ככלי עזר בלבד, תוך בדיקה משפטית אנושית ובקרה על כל סעיף מהותי.