בית הדין לעבודה קבע כי המשרד השתמש בסמכותו הניהולית כדי לבצע שינויים בתנאי העבודה שלא כדין ומבלי שניתנה לעובדת הזדמנות להגיב. עם זאת, טענותיה לאפליה על רקע פוליטי ופגמים במשרדי
סטודיו, בו העביר המדריך שיעורים במשך כשבע שנים, טען כי הוא היה עצמאי ונתן שירות כנגד חשבוניות. אלא שהשופט בחן את מהותם של הדברים והגיע למסקנה שהתקיימו יחסי עובד-מעסיק.
הפיצוי ישולם על ידי שתי חברות בנייה: המעסיקה הישירה והקבלן הראשי. השופט קבע כי לפועל לא סופקו תנאי עבודה בטוחים, ומתח ביקורת על כך שאפילו לא מונה מנהל עבודה לאתר.
לאחר שהמעסיק עצמו הודה ש"תמיד הוא קיבל ממני יותר ממה שדווח בתלושים", גורל התביעה כבר היה ברור. הפיצויים נפסקו עבור הפרשי פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ודיווח שכר כוזב.